Napoléon et les Israélites par GUY SABBAGH - 

Bicentenaire:"Napoléon et les Israélites": conférence de Guy Sabbagh, qui est aussi historien de la mémoire juive de Corse, jeudi 20 mai à 19h : inscription sur le site Terra Eretz Corsica Israël.

Comment l’Empereur a-t-il initié l’émancipation de la communauté juive de France dans l’élan d’une laïcité émergeante? Après 1700 années d’interruption, Napoléon, génie visionnaire, législatif et politique, convoque un « Grand Sanhedrin » à Paris en 1807, préalable à la création d’un « Consistoire central Israélite de France » (1808). C'est le premier pas d'une libération historique qui va inspirer toute l'Europe.

Comment ce Grand Sanhedrin est-il conçu en tant que préalable à la création d’un « Consistoire central Israélite de France » (1808), afin de structurer et stabiliser les liens entre les communautés juives de France et l’Etat?

Après les cultes catholiques et protestants, organisés dans le Concordat de 1801, c’est au tour des Juifs de France d'être intégrés par l’Etat, dans une France laïque, et ce grâce à la détermination sans faille de Napoléon. Avec son pur génie législatif à nul autre pareil, il crée en 1808, ce Consistoire central (et ses déclinaisons régionales), assorti d’un Av Beth Din, structure encore décisionnaire aujourd’hui pour les pratiques communautaires. L'ensemble étant une mise en pratique de ce que les philosophes des Lumières et la Révolution de 1789 avait imaginé mais sans aboutir à une réalisation concrète dans les institutions. « C’est un tournant majeur explique Guy Sabbagh, pour la reconnaissance de cette communauté juive en France, ce sont des avancées essentielles qui ont été adoptées, et elles sont encore en vigueur aujourd’hui, dont le poste de grand rabbin de France. ».

Quelle est l’approche de Guy Sabbagh sur les nouvelles dispositions communautaires voulues par Napoléon et sur ce qui fût un processus incontestable d’émancipation ou de « régénération » selon l’expression des historiens?

Dans quel contexte Napoléon,  en homme immensément cultivé, a-t-il convoqué, avec audace, un « Grand Sanhédrin », qui fût présidé par le rabbin alsacien Joseph Sinzheim ? Peut-on parler à ce propos, d’un véritable télescopage ou d’une accélération de l’histoire? Ou même d’une amorce marquant le début d’une intégration de l’histoire juive dans le récit national français, dans le contexte de l’élan de la modernité politique et de la laïcité émergeante du XIX ème siècle? Avant tout, c'est du jamais vu, et c'est une première depuis 1700 ans.  Puisque le dernier Sanhédrin connu date de l’époque de l’occupation romaine de la Palestine et de la crucifixion de Jésus à Jérusalem.

Que disent les historiens sur les motivations de Napoléon, sur  la situation des communautés juives sous l’Empire, sur la politique d’assimilation, sur « l’anti-judaïsme » de l’époque ? Selon la Fondation Napoléon : « il y avait dans l’Empire environ 170 000 juifs, dont un tiers dans les limites de l’ancienne France. Ils étaient pour la plupart regroupés en communautés compactes, sinon homogènes, dans des quartiers appelés ghettos. Les communautés françaises se trouvaient en Gironde, dans les Landes, en Moselle, dans le Bas-Rhin et dans le Haut-Rhin".

Pourquoi un Grand Sanhedrin? L’historien Charles Touati précise : « Le nom prestigieux de Grand Sanhedrin, donné à celui que convoqua Napoléon Ier en 1807, le nombre de ses membres, leur disposition en demi-cercle, tiennent à la volonté d’un empereur qui aimait le faste, et le retour à l’antique, et qui voulait peut-être par ce geste , en restaurant cette suprême instance du judaïsme, éblouir tout le judaïsme européen, et se le gagner. » ( Ch. Touati- 1979 Annales historiques de la Révolution française.)

Inspiré par Pascal Paoli et sa Constitution de 1755, Napoléon né dans une famille paoliste, avait bien sûr connaissance des initiatives du premier chef d’Etat de Corse. Paoli avait déjà fait venir 600 juifs soit 120 familles en Corse, via Ile-Rousse en 1767. Napoléon avait aussi visité le ghetto d’Ancone en Italie, et fait une halte en Terre Sainte à St-Jean d’Acre. A ce propos, G. Sabbagh nous racontera une anecdote savoureuse sur la rencontre entre les Juifs de Palestine et Bonaparte.

Ensuite, devenu empereur N. reste préoccupé en priorité d’ordre public, il recevait des rapports précis sur les situations contrastées, les aléas et dangers vécus au quotidien localement par certaines communautés régionales. Guy Sabbagh va préciser la chronologie exacte du processus d’émancipation, la géographie et la démographie de la communauté juive de cette époque, tout en mentionnant les influences des Lumières et particulièrement les écrits de l’Abbé Grégoire. Guy Sabbagh va aussi tracer la piste de la réflexion de Bonaparte dans ce qui fût une « régénération » des Juifs en France, largement imitée par d’autres pays européens " au fil du chemin de conquête" .

Exceptionnel et précieux archiviste, historien et chercheur de la mémoire juive de Corse, Guy Sabbagh - qui fût dentiste - , est né à Bastia en 1947. Son père David Sabbagh a été l'un président de la communauté juive de Corse. Descendant par sa mère, une Toledano, d’une longue lignée de rabbins originaires de Mekhnès (Maroc), son grand-père, rabbi Meyer Toledano fût rabbin de la communauté juive de Corse jusqu’à son décès en 1970. La synagogue de Bastia lui est dédiée.

Guy Sabbagh consacre son temps (avec le concours de son frère Benny Sabbagh, médecin), à des recherches mémorielles, historiques et généalogiques sur la communauté juive de Corse. Exhumant comme par miracle et avec beaucoup d’émotion, des photographies et des documents enfouis dans les archives, ils ont notamment organisé une extraordinaire exposition retraçant l’arrivée à Ajaccio, en décembre 1915, de 800 réfugiés, des familles juives en provenance de Syrie et de Palestine (Empire Ottoman). Guy Sabbagh mentionne « l’accueil chaleureux qui leur a été réservé par la population insulaire ». Certaines de ces familles originaires du Maroc s’étaient installées en Palestine notamment à Tibériade autour des années 1870 «  une des premières alyah » remarque G. Sabbagh.

A retrouver aussi sur le site Memoria Ebraica la destinée du rav Jacob Moïse Tolédano, habitant de Bastia, guide spirituel de ces réfugiés, devenu ensuite Grand Rabbin d’Alexandrie, Tanger, Tel Aviv et Jaffa… puis ministre de Ben Gourion en Israël. (https://memoriaebraica.com/refugies-syriens-en-1915).

Liliane Vittori 

Références :

- François Pietri : « Napoléon et les Israélites ». Ed.  Berger-Levrault

- Lilly Marcou : « Napoléon face aux Juifs » Ed. Pygmalion

- Pierre Birnbaum : « L’aigle et la synagogue » Ed. Fayard

- Jacques Derogy et Hesi Carmel : « Bonaparte en Terre Sainte » Ed. Fayard

- Charles Touati : « Le Grand Sanhédrin de 1807 et le droit rabbinique » Annales historiques de la Révolution française, n°235, 1979.

Traduction en hébreu de SHIFRA JACQUET SVIRONI 

גיא סבג  : נפוליון והיהודים

Traduction de Mme Shifra Jacquet-Svironi

גיא סבג מאתיים שנה : נפוליון והיהודים

נפוליון נתן שיוויון זכויות אזרחיות לקהילה היהודית בצרפת בתחילת תהליך החילוניות

אחרי 1700 שנים של ניתוק, נפוליון, איש חזון , מחוקק ומדינאי, ייסד בפריס ב-1807 את ''הסנהדרין הגדולה'' ו ב-1808 את ''מועצת הרבנים" בצרפת. צעד ראשון למתן שיוויון זכויות היסטורי שהיווה מקום השראה למדינות אירופאיות אחרות.

הרצאה של גיא סבג, היסטוריון של הזכרונות היהודיים בקורסיקה.''נפוליון והיהודים'': הזמנה והרשמה באתר

Terre Eretz Corsica Israël

הרצאה בזום ביום חמישי 20 במאי 2021 בשעה 19.

מאתיים שנה : ''נפוליון והיהודים''. הרצאה של גיא סבג בהזמנת העמותה

Terra Eretz Corsica Israel

, ביום חמישי 20 במאי 2021 בשעה 19. זום

אחרי 1700 שנים של ניתוק, נפוליון, איש חזון , מחוקק ומדינאי, ייסד בפריס ב-1807 את ''הסנהדרין הגדולה'' ו ב-1808 את ''מועצת הרבנים" בצרפת. צעד ראשון למתן שיוויון זכויות היסטורי שהיווה מקום השראה למדינות אירופאיות אחרות.

אחרי הקתולים והפרוטסטנטים שהתארגנו בהתאם לאמנת 1801, הגיע תורם של יהודי צרפת להשתלב בצרפת החילונית. הודות להחלטה הנחושה של נפוליון. בכישרון תחוקתי שאין כמוהו, הוא הקים ב-1808 את "מועצת הרבנים" ואת סניפיה האיזורים, הכוללים אב בית דין, הקיימים עד היום. כל המוסדות הללו התנהלו, לפי מה שהפילוסופים בתקופת ההשכלה והמהפכה הצרפתית ב-1789 חלמו עליהם. ''זה היה שינוי חשוב מאוד, מסביר גיא סבג, עבור ההכרה ביהודים כקהילה יהודית בצרפת. זו היתה התקדמות חיונית, ברת תוקף גם בימינו, כולל מעמדו של הרב הראשי של צרפת''.

מה דעתו של גיא סבג בנוגע לתקנות הקהילתיות של נפוליון במתן שיוויון זכויות אזרחיות שהפיך רוח חדשה בקהילת היהודית?

באיזה הקשר, נפוליון, שהיה אדם משכיל מאוד, הקים באומץ לב, את ''הסנהדרין הגדולה'', שנשיאה היה הרב האלזסי יוסף סינצהיים? האם אפשר לומר שזו היה האצה של תהליך היסטורי ? או אפילו התחלה חשובה של המדיניות המודרנית והחילוניות שהנצה במאה ה-19? זו הייתה הפעם הראשונה מזה 1800 שנה, שהסנהדרין הגדולה התכנסה מאז כיבוש הרומי של ארץ ישראל – פלשתינה, וצליבת ישו בירושלים.

מה אומרים ההיסטוריונים על המניעים של נפוליון בנוגע למעמד הקהילות היהודיות בתקופת הקיסרות, ועל המדיניות של התבוללות ועל ה''אנטי-יהדות'' בתקופתו?

לפי ''קרן נפוליון ''היו בקיסרות בערך 170 אלף יהודים, שליש מהם בגבולות צרפת הישנה. הם היו ברובם מאורגנים בקהילות סגורות, הומוגניות, ברבעים שאפשר לכנות גטאות. הקהילות הצרפתיות היו בג'ירון, לנד, מוסל, אלזס.''

Gironde, Landes,Moselle,Bas-Rhin

מדוע להקים את ''הסנהדרין הגדולה''? ההיסטוריון שרל טואטי אומר

שהסיבה שנפוליון הקים את הסנהדרין הגדולה ורצה ש71 מחבריה ישבו בחצי סהר נעוצה בעובדה שאהב טקסים מרשימים .בנוסף נפוליון רצה לחזור לתקופה העתיקה ולחדש את המוסד העליון של היהדות, בכך להרשים את כל יהדות אירופה, ולזכות בתמיכתה.(שרל טואטי, 1979 שנתון היסטוריה של המהפכה הצרפתית).

נפוליון הושפע מפסקל פאולי ומחוקתו (1755) מפני שהוא נולד במשפחה של חסידי פאולי והכיר היטב את פעולותיו של ראש המדינה הראשון של קורסיקה.

פאולי אישר את הגעתם של 600 יהודים כ-120 משפחות לאי ב-1765. נפוליון ביקר בגטו בעיר אנסון שבאיטליה. הא שהה זמן קצר גם בארץ הקודש וביקר בעכו. בהקשר זה גיא סבג יספר על הפגישה בין היהודים בפלשתינה עם נפוליון בונפרטה.

אחרי שנפוליון הוכתר לקיסר הוא התעניין במיוחד בשמירת השקט הציבורי. הוא קיבל דיווחים מפורטים על הבעיות והסכנות ששהיו מנות חלקן של מספר קהילות באיזורים שונים. גיא סבג ייפרט את לוח הזמנים המדויק שהוביל למתן שיוויון זכויות של הקהילה היהודית באותה תקופה.

גיא סבג ישרטט את המסלול שעבר נפוליון עד ניתנת שיוויון הזכויות ליהודי צרפת. מדינות אחרות באירופה הושפעו ''מדרך הנצחון הזו.'' כהגדרת גיא סבג.

גיא סבג הינו מנהל הארכיון, היסטוריון, וחוקר של היסטורית יהודי קורסיקה. הוא היה רופא שיניים בפרבר על יד פריס. הוא נולד בבסטיה ב-1947. אביו, דוד סבג, היה נשיא הקהילה היהודית בקורסיקה. אמו היתה ממשפחת טולדנו שמנתה שושלת ארוכה של רבנים ממקנס שבמרוקו. סבו, הרב מאיר טולדנו, היה הרב של קהילת קורסיקה עד מותו ב-1970. בית הכנסת ''בית מאיר'' בבסטיה מנציח את שמו. גיא סבג מקדיש את כל זמנו, יחד עם אחיו, בני סבג, רופא, לחקר הזכרונות, ההיסטוריה והשושלות המשפחתיות של קהילת קורסיקה. הם מצאו, כמו במטה קסמים ובהתרגשות עצומה, צילומים ומסמכים שהיו ספונים בארכיונים. הם אירגנו תערוכה יוצאת מן הכלל המתארת את בואם של 800 פליטים, לאז'אקסיו, בדצמבר 1915. אלה היו משפחות יהודיות מסוריה ומפלשתינה. (האימפריה הטורקית). גיא סבג מציין את ''החמימות שבה קיבלו תושבי קורסיקה את המהגרים''. כמה משפחות שמוצאן היה ממרוקו התיישבו בפלשתינה, בעיקר בטבריה, בסביבות 1870. ''עליה ראשונה''. אומר ג. סבג.

Memoria Ebraica אתר

כדי לקרוא על חייו של יעקב משה טולדנו, תושב בסטיה, מדריך רוחני של המהגרים, שהיה מאוחר יותר הרב הראשי של אלכסנדריה, טנג'יר ותל אביב-יפו. הוא היה שר בממשלתו של דוד בן גוריון בישראל.

אתר :

https : //memoriaebraica.com/refugies-syriens-en-1915

למידע נוסף :

François Pietri, Napoléon et les Israélites, Ed. Berger-Levrault

Lilly Marcou, Napoléon face aux Juifs, Ed. Pygmalion

Pierre Birnbaum , L’aigle et la synagogue, Ed. Fayard

Hesi Carmel, Jacques Derogy, Bonaparte en Terre Sainte, Ed. Fayard

Le Grand Sanhédrin de 1807 et le droit rabbinique. Annales historiques de la Révolution Française. N 235, 1979.

Formules